מעבר לתפריט ראשי מעבר לתפריט תחתון

מתי עוברים מנעלי צעד ראשון לנעלי צעד שני?

הפעוט כבר לא מדדה בזהירות - הוא רץ, קופץ ומטפס. אבל האם הרגל שלו כבר מוכנה לנעל אחרת?

מה ההבדל בין נעל צעד ראשון לצעד שני, מהם הסימנים שהגיע הזמן לעבור, ולמה זה לא רק עניין של מידה

בהתחלה הם עומדים ומדדים בזהירות, אוחזים בכל רהיט בדרך. ואז, כמעט בבת אחת, הם כבר לא מפסיקים לזוז - רצים במסדרון, מטפסים על הספה, קופצים מהמדרגה האחרונה. השלב הזה, שבו ההליכה הופכת מהרפתקה ליכולת טבעית, הוא בדיוק הרגע שבו כדאי לחשוב על המעבר מנעלי צעד ראשון לנעלי צעד שני.

הרבה הורים מבלבלים בין השניים, וזה מובן - שתיהן נעליים לפעוטות, שתיהן קטנות וחמודות. אבל מבחינה תפקודית הן נבנו למטרות שונות, ולתת לילד את הנעל הנכונה לשלב הנכון זה אחד הדברים הכי משמעותיים שאפשר לעשות להתפתחות הרגל שלו.

מה ההבדל בין צעד ראשון לצעד שני

נעלי צעד ראשון נבנות בעיקר בשביל פעוט שרק לומד ללכת.

הן קלות במיוחד, עם סוליה גמישה מאוד שמאפשרת לרגל להרגיש את הקרקע ולפתח את שרירי כף הרגל, בדיוק כמו בהליכה יחפה.

הן נועדו לתמוך בלי להגביל.

נעלי צעד שני מיועדות בדרך כלל לפעוט שכבר הולך בביטחון והתחיל לרוץ.

הסוליה שלהן מעט יציבה יותר ועמידה יותר, כדי לספוג את הזעזועים של ריצה וקפיצה ולהחזיק מעמד מול השחיקה של פעוט פעיל.

הן עדיין גמישות – רק קצת פחות.

חשוב לזכור שהחלוקה הזו אינה נוקשה: לא פעם מדובר באותו דגם עצמו, שבמידות הקטנות משויך לצעד ראשון וממידה מסוימת ומעלה לצעד שני.

במילים אחרות – צעד ראשון מלווה בעיקר את מי שלומד ללכת, וצעד שני את מי שכבר הולך ורץ הרבה, אבל הגבול ביניהן רך ומשתנה מדגם לדגם.

המעבר הוא פחות עניין של החלטה חד-פעמית ויותר התאמה הדרגתית לשלב חדש בתנועה, לפי הקצב של הילד.


חמשת הסימנים שהגיע הזמן לעבור

1. הוא כבר לא נופל. הפעוט הולך בביטחון, משנה כיוון בלי לאבד שיווי משקל, וכמעט לא נעזר בידיים כדי להתייצב.

2. הוא התחיל לרוץ. ברגע שנכנסת ריצה לתמונה, הרגל צריכה תמיכה מעט יציבה יותר בשביל לספוג את הקצב.

3. הוא מטפס וקופץ. פעוט שמטפס על ספות ומדרגות מפעיל על הנעל כוחות חדשים, והסוליה של צעד שני בנויה בדיוק לזה.

4. הנעליים נשחקות מהר. אם סוליית הצעד ראשון מתבלה במהירות, זה סימן שהילד פעיל יותר ממה שהיא נבנתה עבורו.

5. הרגל גדלה למידה הבאה. ממילא הגיע הזמן לקנות זוג חדש - אז זו ההזדמנות הטבעית לעבור לשלב הבא.

זה לא רק עניין של גיל

הורים רבים שואלים "באיזה גיל עוברים?", אבל האמת היא שאין מספר קסם.

יש פעוטות שהולכים בביטחון כבר בגיל שנה, ואחרים שלוקח להם עד גיל שנה וחצי - ושניהם בסדר גמור.

המדד הנכון הוא לא הגיל בתעודת הזהות אלא רמת הביטחון והפעילות של הילד. תסתכלו על איך הוא זז, לא על מתי הוא נולד.

חשוב גם לא למהר. בדיוק כמו שלא ממהרים לנעול נעליים על פעוט שרק לומד לעמוד, גם לא ממהרים לעבור לסוליה יציבה יותר לפני שהילד באמת רץ.

כל שלב עושה את העבודה שלו בזמן שלו.

מה מחפשים בנעל צעד שני טובה

גם בשלב השני, העקרונות שלמדתם בצעד הראשון עדיין תקפים: הנעל צריכה להיות מחומרים נושמים ואיכותיים, להשאיר מרווח קטן לצמיחה, ולהתאים למבנה כף הרגל ולא רק למידה.

ההבדל הוא שעכשיו מותר - ואפילו רצוי - שהסוליה תהיה מעט חזקה יותר, ושתהיה בה עמידות שתשרוד ילד שלא מפסיק לזוז.

בפפאיה תמצאו קולקציות נפרדות לכל שלב, כדי שיהיה קל להתאים. אפשר לעבור ישר לנעלי צעד שני לבנים וצעד שני לבנות, או להתחיל מעולם הצעד הראשון והשני המלא ולבחור לפי המידה והשלב של הילד שלכם.

וכמו תמיד - אם אתם מתלבטים, אנחנו כאן כדי לעזור לבחור נכון.

ומה אם עוברים מוקדם או מאוחר מדי?

הורים רבים חוששים "לפספס" את הרגע הנכון, אבל אין כאן דרמה. אם תעברו קצת מוקדם, הנעל תהיה מעט יציבה יותר ממה שהילד צריך.

אם תעברו קצת מאוחר, הנעל הגמישה תישחק מהר יותר. בשני המקרים לא קורה שום דבר רע לילד - פשוט תעברו כשאתם רואים שהוא הולך ורץ בביטחון.

והאם בכלל צריך נעליים בבית?

לא. גם בשלב הצעד השני, ההמלצה של רופאי הילדים והאורתופדים נשארת זהה: בתוך הבית, על משטח בטוח, עדיף שהילד יילך יחף כמה שיותר.

הליכה יחפה מחזקת את שרירי כף הרגל ומפתחת את הקשת הטבעית.

הנעליים נכנסות לתמונה בעיקר בחוץ - בגן, בפארק, ברחוב - שם הרגל צריכה הגנה מפני קור, אבנים וחום.

הסימן שהנעל כבר קטנה

גם בין קנייה לקנייה כדאי לשים לב לרמזים שהילד נותן, כי הוא לא תמיד יגיד "צר לי".

בדקו את קצה הנעל: אם אתן מרגישות את הבוהן נלחצת בקצה, או רואות סימני לחץ ואודם על האצבעות ועל גב כף הרגל אחרי שהוא מוריד את הנעליים - זה סימן מובהק.

גם ילד שפתאום "שונא" נעליים שאהב, או שמוריד אותן בכל הזדמנות, לרוב מנסה להגיד לכן שמשהו לוחץ.

כלל אצבע פשוט: כדאי להשחיל אצבע בין העקב לגב הנעל כשהילד נועל אותה עומד. אם האצבע נכנסת בקושי - הנעל קטנה.

אם היא נכנסת בקלות מוחלטת ומשאירה עוד מקום - הנעל כנראה גדולה מדי. אתן מחפשות את האמצע: אפשר לגעת ברפידה, אבל בלי חופש מוחלט.



//